דבריו של מי שטעם זאת בעצמו

להעביר היטב את דבריו של מישהו אחר זה גם יקר ערך. אך תורתו של הבודהא אינה עוברת בשלמותה רק בהעברת צורת המילים. מפני שהנכבד מהאקאשיאפה התעורר ישירות אל תודעת הבודהא, דרשות הדהרמה שהעביר יכלו להיות מילים שאומתו בתוך תודעתו שלו, ולא סיפור ששמעו מרחוק.

מי שהחזיק באמת בידיו שלו את חרבו היקרה של מלך קדום, מכיר את זוהרה ואת משקלה. גם מי ששמע רק תיאור שלה יכול לדבר על אותה חרב, אך קשה לו להכיר אותה בבהירות כמו מי שראה אותה בעצמו. גם ההתעוררות כך. מילים וכתובים יכולים להצביע עבורך על הדרך, אך אינם יכולים להחליף את החוויה של ללכת בדרך זו ברגליך שלך.

גם את טעמו של מאכל מכירים רק לאחר שטועמים אותו בעצמנו. כמה שמישהו יתאר אותו בפירוט, אינך יכול להכיר את הטעם הנוגע בלשונך או את החום שגופך חש, לפני שטעמת אותו בעצמך. עבודת התבוננות בתודעה דומה לכך. כשאינך נעצר רק בשינון ההתעוררות של מישהו אחר, אלא מביט ישירות במחשבות וברגשות העולים ממש עכשיו, הלימוד הופך לחוכמה עבור חייך שלך.

היום, במקום ללמוד עוד משפט אחד, קח לפחות רגע קצר לבדוק ישירות את תודעתך שלך. שים לב לנשימה הנכנסת והיוצאת, וכשעולה רגש לא נעים, הבט בו בלי להסב מבט. החוויה הקטנה הזו הופכת ידע ששמעת עליו בלבד לתרגול חי.